<h1>פסקי הרי"ד — עירובין</h1>
<h2>דף יג:</h2>
[עירובין פ"א ע"ב] מאי טע' דר' אליעז', והא לא משך, אמ' רב נחמן אמ' רבה בר אבוה עשאה ר' אליעזר כד' פרקים בשנה. דתנן בד' פרקים אילו משחיטין את הטבח בעל כרחו, אפי' שור שוה אלף דינר ואין לו ללוקח אלא לדינר כופין אותו לשחוט, לפיכך אם מת מת ללוקח. אבל בשאר ימות השנה אינו כן, לפיכך אם מת מת למוכר. והוינן בה והא לא משך. ואמ' ר' אילא אמ' ר' יוח' בד' פרקים אילו העמידו חכמ' דבריהן על דין תורה, דאמ' ר' יוח' דבר תורה מעות קונות ומה טעם אמרו משיכה קונה גזירה שמא יאמר לו נשרפו חיטיך בעלייה.
<h2>דף כט.</h2>
[עירובין ל' ע"ב] פיס'. ולכהן בבית הפרס. אע"ג דבענן דוכתא דמצי למיזל ומיכל עירוביה להתם, דאי לא מצי למיזל היכי מצי למיקני שביתה התם, אפי' הכי מערבין בבית הפרס דטומאתו מדרבנן ומצי אזיל התם. דאמ' רב יהוד' אמ' שמואל מנפח אדם בית הפרס והולך. דכל ספק בית הפרס הוא שמא ימצא עצם כשעורה ונוגע בו או מסיטו, ובניפוח הוא סומך שאם היה שם עצם כשעורה היה נראה. — ר' יהוד' או' אפי' בבית הקברות. שטומאתו מדאוריית', מפני שהוא יכול לילך שם על ידי מחיצה. תנא מפני שיכול לחוץ ולוכל בשידה תיבה ומגדל. שהן מחזיקין מ' סאה בלח, שהן כורים ביבש, ואין מקבלין טומאה ועושין מחיצה בינו ובין הקברות. וקסבר אהל זרוק שמיה אהל. להפסיק בינו לבין הטומאה, ורבנ' סברי לאו שמיה אהל ולא הויא מחיצה הילכ' אסרי רבנן.
